קונסרבטוריון כפר ורדים | דור בא ודור הולך אבל המנגינה לעולם נשארת

דור בא ודור הולך אבל המנגינה לעולם נשארת

מוצ"ש בערב, קונצרט סוף שנה הגיע. נוסעים לכברי ואנו מתרגשים, נדמה אפילו יותר מבננו איל. הוא כבר מזמן שם בחליפה מכופתרת ומעונבת על הבמה, ניסוי כלים אחרון לפני הרגע הגדול.

בדרך עולים הרהורים: כבר 6 שנים שאנו נוסעים לכברי להאזין לתזמורת הנוער שלנו, 6 שנים של חזרות פעמיים בשבוע בנוסף לשעורי נגינה -כמה השקעה! אף פעם לא נמאס, צמאים לעוד.

והנה המסך עולה, הקהל דרוך, דומם מצפה, מייחל לרגע ומיד עם השמע הצליל הראשון האוזן מתמכרת, הנשימה מתייצבת ואיזו נחת!

היה ערב מוצלח ומגוון מאוד. כמו בארוחה צרפתית טובה האפריטיפ הקליל של שלמה גרוניך הוביל אותנו ליצירה מורכבת של צ'ייקובסקי שהוכיחה שראובן באמת למד השנה לימודי תואר שני במוסיקה. קטע קשה שבוצע כהלכה. "מנות" באו בזו אחר זו, כל אחת וטעמה המיוחד. האהובה עלי היתה מיס סייגון. מדי פעם הרגשתי כי עלי לצבוט את עצמי ולהבין שאני לא בפילהרמונית והנגנים שעל הבמה ממול הם בסך הכל ילדים או נערים. לא זה לא המקצוע שלהם, זה תחביב.

בתוך כל המטעמים הפתיע ראובן במקוריותו ששיבץ את ה"ביג-בנד", לקט של בוגרי התזמורת יחד עם נציגים כשרוניים של זיקני הכפר. היו אפילו שני אבות עם בניהם, דור לצד דור, מרגש לראות. נגינת תזמורת הבוגרים זכתה ללוות את קולה המשובח של עלמה צעירה בשם שי טרי. קולה היה כל כך מיוחד, שירתה מדויקת ויפה להפליא. לרגע היה נדמה לי כי צלילי התזמורת התעמעמו לידה, מאד מרגש. "איפה ראובן החביא אותה עד עכשיו?" חשבתי לעצמי.

משובצות בין קטעי הנגינה היו מילות ברכה ומילות פרידה. כמו בכל שנה בדיחות אישיות, חוויות אישיות עם הרבה חום ואהבה כיאה למשפחה. תשעה נגנים משכבת יב' עוזבים, דווקא כשהם כל כך בשלים בנגינתם. אולי זה גם היופי- הם יוצאים למסע חדש ומפנים לצעירים את מקומם, מפנים להם את הבמה.

כשאני מסתכלת לאחור, נדמה כי רק אתמול בני היה בכיתה ה' התגמד ליד תוף הבס הענק- קונצרט ראשון שלו כשלצידו "דודידו" (גיא דוידוב)- אז בכתה ח', מתופף עם הרבה בטחון והרבה כישרון!

במשך 5 שנים "דודידו" ליווה והנחה את איל. הדרכתו לפעמים גלשה לתחומים לא שגרתיים כמו ענטוז בחזרות בזמן שהמנצח עסוק עם כלי הנשיפה, משחק טאקי מאחורי התופים. הוא לימד אותו שכשראובן כועס וזה מפחיד זה בסדר כי רק כך אפשר להתקדם ולהשתפר בנגינה. ואיל למד מהכל ועכשיו הוא כבר בשכבה הבוגרת והתוף כבר לא נראה גדול כל כך כן, הוא גם משחק קלפים ומשתובב מאחורי התופים.

אז לסיום-לך דודידו תודה אישית על הכל. וגם לשאר הבוגרים שעוזבים: גיא לוי, אתגר רוטנר, טל וולנר, גל שגיא, שרון טליסמן, עדן אפטר, נעמה אלול ושי שטיינפלד צאו לדרך חדשה ומאתגרת. אני מאחלת לכם שבכל שלב בחייכם תזכו להיות מודרכים ומדריכים תוכלו לשלב שובבות עם רצינות ותמיד מוקפים באחים גדולים וקטנים כמו במשפחת התזמורת.

דרך צלחה

 
   

רותי.